חדשנות מחקרית אינה מתבטאת רק בטכנולוגיה או בשיטה סטטיסטית חדשה. לעיתים היא מתחילה בשאלה בסיסית יותר:

האם הדרך שבה הגדרנו את התופעה מאפשרת לנו לראות את מלוא המציאות?

קטגוריות אבחוניות, שאלונים וציונים כוללים מאפשרים ליצור שפה משותפת ולהשוות בין אנשים וקבוצות. אך כל מודל הוא גם פישוט של המציאות.

המכון מבקש לשמור על האפשרות לבדוק האם אותו פישוט מתאים לשאלת המחקר.

בתחום בריאות הנפש קיימת חפיפה משמעותית בין תסמינים ומנגנונים המופיעים באבחנות שונות.

לכן, לצד מחקר המבוסס על אבחנות, ניתן לבחון ישירות ממדים כגון תסמינים, מחשבות, רגשות, התנהגויות, מנגנוני התמודדות ותפקוד.

גישה טרנס־דיאגנוסטית מאפשרת גם לבחון מנגנונים החוצים את גבולותיה של אבחנה יחידה.

האבחנה יכולה להיות משתנה חשוב במחקר — מבלי להפוך מראש לגבול של המחקר.

המכון מקדם שימוש בהגדרות ברורות ושקופות, אך מבקש להימנע מהגבלה שאינה מתחייבת משאלת המחקר.

ניתן להתחיל ממודל תיאורטי ולהעמיד אותו לבדיקה, אך ניתן גם לבחון האם הנתונים מצביעים על מבנים, ממדים, פרופילים או תתי־קבוצות נוספים.

ציון כולל הוא כלי יעיל לסיכום מידע, אך אנשים בעלי אותו ציון יכולים להיות שונים מאוד זה מזה.

במקרים המתאימים, המכון יבחן מידע ברמת הפריטים, הממדים והפרופילים ולא רק ברמת הציון הכולל.

נתונים אינם משמשים רק כדי לאשר או לדחות השערה קיימת. הם יכולים גם להצביע על דפוסים שלא הוגדרו מראש ולהוביל לפיתוח השערות ומודלים חדשים.

מודלים כאלה נדרשים לאחר מכן לבחינה עצמאית, תיקוף ושכפול.

גמישות אינה ויתור על מתודולוגיה.

ככל שמרחיבים את מרחב החיפוש והאפשרויות האנליטיות, גדלה החשיבות של שקיפות, תיקוף, הפרדה בין ניתוח חקרני למאשר, בקרה על טעויות סטטיסטיות ושכפול.

חדשנות מאפשרת לנו לשאול אחרת. המתודולוגיה מאפשרת לנו לדעת עד כמה התשובה מחזיקה.